<h1>אבודרהם הלכ' ברכות שער שמיני</h1>
<h2>דף כט:</h2>
היוצא לדרך מתפלל תפלת הדרך. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום ותסמיכנו לשלום ותחזירנו לביתנו לשלום ותנחנו אל מחוז חפצנו לשלום ותצילנו מכף כל אויב ואורב בדרך ותננו לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו ותשמע תפלתנו כי אתה שומע תפלת כל פה בא"י שומע תפלה ושואל בפרק תפלת השחר (ברכות ל). אימת מצלי א"ר יעקב אמר רב חסדא משעה שיאחז בדרך ועד כמה עד פרסה. ופי' בה"ג כשיש לו לילך פרסה או יותר מברך אותה אבל פחות מפרסה אינו מברך אותה מפני שאינו מקום סכנה וקיימא לן התם שמתפללין תפלה זו מעומד. וגרסי' בירושלמי בפ' אין עומדין ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא בשם ר' אסי בשם ר' יוחנן לעולם אל יהי פסוק זה זז מפיך ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה. ר' יסי ברבי בון בשם רבי אבהו בשם ר' יוחנן וחבריה ה' צבאות אשרי אדם וגו'. ר' חזקיה בשם ר' יוחנן ור' אבהו יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתצילנו משעות הקשות המתרגשות לבא בעולם ר' יסא בשם ר' אבהו אומר יהר"מ ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתצילנו משעות החצופות היוצאות המתרגשות לבא בעולם.
<h2>דף ל.</h2>
וכתב בה"ג שכשיש לו לילך פרסה או יותר אומר תפלת הדרך אבל פחות מפרסה אינו אומרה ש"מ דס"ל דשיעור מהלך דרך פרסה הוי. ולענין חולה כתב ה"ר יוסף דוקא חולה שנפל למטה אבל אם חש בראשו או במעיו אינו צריך לברך. וכן כתבו התוס'. אבל בערוך כתב אפילו חש בראשו או במעיו צריך לברך. וכן כ' הרמב"ן וכן נהגו.
<h2>דף נד.</h2>
על הזיקים ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות מברך ברוך אתה ה' אמ"ה שכחו וגבורתו מלא עולם פירוש הנותן כח לטבע להראות כחו של יוצר בראשית כדי שייראו מלפניו ואם רצה מברך בא"י אמ"ה עושה בראשית. מאי זיקים כוכבא דשביט ובלשון ארמי ניצוצי אש זיקוקין דנור והוא כוכב היורה כחץ ברקיע השמים ממקום למקום ונמשך אורו כשבט. מאי זועות גוהא, פירוש רעידת הארץ. וגרסינן בירושלמי (ה"ב) על הברקים ר' ירמיה בשם רב חסדא דיו בפעם אחת בכל יום. ר' יוסי בעא במה אנן קיימין אם בטורדין דיו בפעם אחת אם במופסקין מברך בכל פעם ופעם פירוש טורדין שלא נתפזרו העבים בינתים מופסקין שנתפזרו העבים בנתיים. חייליה דר' יוסי פי' הוכחתו של ר' יוסי מן הדא היה יושב בחנותו של בשם כל היום אינו מברך אלא פעם אחת היה נכנס ויוצא נכנס ויוצא מברך על כל פעם ופעם. היה יושב בבית הכסא אם היה יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור פי' של רעמים יצא ואם לאו לא יצא.
הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל כגון מעברות ים סוף ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנון וכיוצא בהם צריך ליתן שבח והודאה למקום בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו במקום הזה ובגמרא יליף לה מיתרו שנאמר ברוך ה' אשר הציל וגו'. וכתב ה"ר גרשום ברבי שלמה אע"ג דיתרו לא היה רואה מקום הנס ואנן הרואה תנן י"ל כיון שהיה רואה ישראל שניצולו מן הים כמי שראה מקום הנס דמי ולפי סברא זו אין המקום גורם דה"ה אם רואה אותם רבים שאירע להם הנס חייב לברך ע"כ. ומקשי בגמרא ואניסא דיחיד לא מברכי' והא ההוא גברא דהוה אזיל בעברא דירדנא נפל עליה אריא איתעביד לה ניסא ואיתצל מיניה אתא לקמיה דרבא א"ל כי מטית להתם אימ' ברוך שעשה לי נס במקום הזה ומתרץ אניסא דרבים כוליה עלמא צריכי לברוכי אבל אניסא דיחיד הוא ובריה ובר בריה צריכי לברוכי וכוליה עלמא לא צריכי כך הוא גורס הרי"ף ורבי' האיי ורב אחאי וכן כתב הרמב"ם. ויש ספרים שאין כתוב בהם אלא אניסא דיחיד הוא ניהו לברוכי ובירושלמי (פ"ט ה"א) משמע כגרסא ראשונה דמבעיא ליה מהו שיברך אדם על נסי אביו ורבו. אם הי' מסוים כגון יואב בן צרויה וחביריו ואדם שנתקדש בו שם שמים כגון דניאל וחביריו מברך. נס של שבטים מהו שיברך מאן דאמר כל שבט ושבט איקרי קהל צריך לברך מאן דאמר כל השבטים איקרי קהל אין צריך לברך ש"מ דבעי לברוכי על נסי אביו ורבו ומצאנו ברב חסדא בגדתאה ורבנן דאודו רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא כדאתפח רב יהודא. אלמא על נסי רבו נמי מחייב לברוכי.
כתב ה"ר אשר מלוניל הא דמברכין בין אניסא דרבים בין אניסא דיחיד דוקא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם או מדרך התולדה כגון מעברות הים ומעברות הירדן והדומה להם וכמר בריה דראבנא דאיתרחיש ליה ניסא ונפק ליה עינא דמיא בפקתא דערבות אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו כגון שבאו עליו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצל וכיוצא בזה אינו חייב לברך שעל"נ במקום הזה. וא"ת והרי פורים שהי' נס כמנהג העולם ומברכי' שעשה נסים וי"ל התם נמי יצא ממנהג העולם מפני ב' דברים הא' שבטל כתב המלך והוא הפך דת פרס ומדי. והב' שהרג קרוב לפ' אלף מאומתו בעבור אהבת אשה אחת ואין זה מנהג העולם וטבעו. ובחנוכה לאו משום מעשה דיהודית מברכין שעשה נסים אלא משום פך השמן שהי' חתום בחותמו של כ"ג ולא הי' להדליק אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים שהי' כמעשה אליהו ואלישע ע"כ.
וכתב ה"ר גרשום ברבי שלמה פעם אחד קם אחד מהמון העיר שאירע נס לבנו וברך בבית הכנסת הגומל ואני גערתי בו מפני שטעה ב' טעיות ובירך ברכה לבטלה. הטעות הא' כי אפי' על נס עצמו אינו חייב לברך הגומל אלא ברוך שעשה לי נס א"כ שלא כדין בירך ששנה מטבע הברכה שנתקנה לנס ובירך ברכה אחרת שלא נתקנה אלא בד' הצריכין להודות. ועוד כי אפי' הברכה ההיא שנתקנה לנס לא הי' לו לברך אלא במקום הנס. והטעות האחר שאפי' ברך ברכת הנס ובמקום הנס שלא כדין בירך כי האב אינו חייב לברך על נס בנו אלא הבן ובן הבן מחוייבים בנס אביהם ואבי אביהם עכ"ד.
וכל אלו הברכות שאמרנו צריך להזכיר בהם שם ומלכות שכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה כמו שכתבנו בהקדמת הספר הזה. וכן כתבו התוס' והרמב"ם והרא"ש. והראב"ד חולק עמהם בזה והביא ראיה כדאשכח ברב חנא ורבנן דלא אמרי אלא בריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא. וכתב ה"ר גרשום בר שלמה שזו אינה ראיה כי התלמוד קצר המטבע כי הא דמנימין רעיה דאמר בריך רחמנא דהאי פיתא מסקנא דאמר בריך רחמנא מלכא דעלמא וכו' (שם מ, ב). עוד הביא הראב"ד ראיה מברכת זימון שאין בה הזכרה שם ומלכות וכן בתפלת הדרך ותפלה קצרה כיון שהם ברכות שאין להם קבע מקלינן בהם. ונ"ל שגם זו אינה ראיה דברכת הזימון לא חשבינן לה ברכה דאם כן הוו להו חמש ברכות בברכת המזון ואנן ארבע תנן. ותפלת הדרך ותפלה קצרה אינם אלא רחמים בעלמא שמבקש מאת השם שישמרהו בדרך ויוליכהו לשלום תדע שהרי כשיגיע לישוב נתקרר דעתו עליו ומתפלל תפלה כתקנה. וכל אלו הברכות אינה אלא לרואה אותם מל' יום לל' יום שהם חדוש אצלו. לא שרואה אותם בכל יום דהכי אמרינן בגמרא (בר' נח:) הרואה חבירו לאחר שלשים יום מברך שהחיינו. ותנן נמי רבי יהודה אומר הרואה את הים הגדול לפרקים מברך ומפרש בגמרא דהיינו לאחר שלשים יום ואמרינן נמי בירושלמי דפרק הרואה שמעון קמטרא שאל לרבי חייא בר אבא כגון אנא דסלקי וחמי ירושלים בכל שעה מהו שאקרע א"ל אין אתה צריך לקרוע. וכי תעלה על דעתך שהרואה את המלך בכל יום יברך הלכך אין כל אלו הברכות אלא משלשים יום לשלשים יום. ואם תאמר הרי ברעמים ובזוועות ובריח חנותו של בשם אין שם פרק אלא בכל הפסקה שיפסיק צריך לברך כמו שאמרנו למעלה. וי"ל שיש הפרש בין הרואה אותו הדבר עצמו כגון הרים וגבעות ומים ורואה את חבירו ומלכי ישראל ובין הרואה דבר שאינו הדבר ההוא בעצמו שראה כגון רעמים וברקים וריח חנותו של בשם אע"פ שהוא אותו הדבר בעצמו כיון שהנאתו דומה להנאת אכילה מברך בכל הפסקה שמפסיק. והראב"ד כתב בתשובת שאלה כי ריח חנותו של בשם אינו הדבר ההוא בעצמו שהריח מוסיף והולך וכן כתוב בחדושי רב"ש.
<h2>דף נד:</h2>
הרואה אשתו של לוט מברך בא"י אמ"ה דיין האמת. ועל לוט מברך בא"י אמ"ה זוכר הצדיקים פי' שזכר את אברהם במה שהציל את לוט שנאמר (ברא' יט כט) ויהי בשחת אלהים וגו'. הרואה מקום שעובדין בו ע"א מברך בא"י אמ"ה שנתן ארך אפים לעוברי רצונו ע"ש (דברים יב, ב) ה' ארך אפים אף לרשעים שהשם צוה לעקור כל ע"א שבארץ ישראל שנאמר אבד תאבדון וגו' וע"א היא קיימת לפיכך הוא ארך אפים. הרואה מקום שנעקרה ממנו ע"א אם בארץ ישראל מברך בא"י אמ"ה שעקר ע"א מארצנו שהשם צוה לעוקרה כמו שאמרנו. ועוד כתיב (שם) ונתצתם את מזבחותם וגו'. ואם בחוצה לארץ בא"י אמ"ה שעקר ע"א מן המקום הזה וזהו ע"ש (ישע' ב') והאלילים כליל יחלוף שהוא מדבר בכל מקום שיהיו. ואומר אח"כ בין בארץ בין בחוצה לארץ כשם שעקרת ע"א מן המקום הזה כן תעקרם מכל המקומות שהרי טוב בעיניו לעקרם לעתיד כמו שאמרנו. והשיב לב עובדיהם לעבדך זהו לעתיד שנאמר (צפניה ג, ט) לקרא כלם בשם ה' וגו' והוא מבקש מאת השם שיגיע אותו זמן ורש"י פי' על פושעי ישראל הוא מתפלל. הרואה בבל הרשע' מברך בא"י אמ"ה שהחריב בבל הרשעה פי' שהיו עובדין בה מרקוליס ומריעין בה לישראל. ראה ביתו של נבוכדנצר הרשע מברך בא"י אמ"ה שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע. ראה המרקוליס מברך בא"י אמ"ה שנתן ארך אפים לעוברי רצונו. ראה מקום שנוטלין ממנה עפר מברך בא"י אמ"ה אומר ועושה גוזר ומקיים שכך גזר הקב"ה על בבל שנא' (ישעיה יד כג) וסחתי עפרה ממנו וטאטאתיה במטאטי השמד וקיים גזרתו. ראה גוב של אריות שנצל ממנו דניאל וכבשן האש שנצלו ממנו חנניה מישאל ועזריה מברך בא"י אמ"ה שעשה נס לצדיקים במקום הזה. והיה קשיא לי דאמרינן בגמרא דאניסא דיחיד לא צריכי רבים לברוכי כמו שאמרנו למעלה והא ודאי ניסא דיחיד הוא. עד שמצאתי בחידושי רב"ש תירוץ לקושיא זו וז"ל הא לא קשיא דכניסא דרבים דמי כיון שיש בו קידוש השם שהא אמר ליה (דניאל ו, יז) אלהך די אנת פלח ליה בתדירא וגו'. והצילו השם מן האריות אין קידוש השם גדול מזה. וכן בכבשן האש ועל כל נס שיש בו קידוש השם ואפי' של יחיד מברכי' ע"כ. ומצאתי סיוע לדבריו מדאמרי' בירוש' שאם היה אדם שנתקדש בו שם שמים כגון דניאל וחביריו מברך. הרואה אוכלוסי ישראל מברך בא"י אמ"ה חכם הרזים (ברכות נח, א) על שם (דניאל ב) וגלי רזיא. ור"ל ברוך היוצר יחד לבם ואעפ"כ מבין אל כל מעשיהם. לפי שאין דעותיהם ולא פרצופותיהם דומות זו לזו ואמרינן בתוספתא (עיי"ש) שאין אוכלסא פחותה מס' רבוא דהיינו שש מאות אלף. הרואה חכמי ישראל מברך בא"י אמ"ה שחלק מחכמתו ליראיו. הרואה חכמי אומות העולם מברך בא"י אמ"ה שחלק מחכמתו לבשר ודם. הרואה מלך ישראל מברך בא"י אמ"ה שחלק מכבודו ליריאיו ע"ש (דה"א כט) והכבוד מלפניך וע"ש (תה' כד, ח) מי זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. הרואה מלכי אומות העולם מברך בא"י אמ"ה שנתן מכבודו לבשר ודם. ואמרינן בפ' הרואה המתנשא לכל לראש (דה"א כט, יא) א"ר חייא בר אבא אפילו ריש גרגותא מן שמיא מנו ליה. פי' לראש למנות כל ראש. ופירוש ריש גרגותא בור שממנו משקין השדות ור"ל אפילו הממונה על אותו בור לומר זה ישקה ממנו תחלה שהיא שררה מועטת מן השמים מנוהו. והטעם שאומרים בישראל חלק ובהאומות העולם לשון מתנה מפני שהחלק הוא כמו הצנור הנמשך מן הנהר שאפשר להרחיבו ולהגדילו ואפשר לקצרו ולחסרו מה שאין כן במתנה כי תלושה ופסוקה. ובישראל כתיב (דברים לב ט) כי חלק ה' עמו ולפי זכותם מתרבה ומתמעט. ואין חלק אלא ליראיו בין בחכמה בין בממלכה בחכמה (איוב כח, כח) יראת ה' היא חכמה. בממלכה צדיק מושל ביראת אלהים. וחכמי אומות העולם חושבין כי חכמתם מעצמם ומלכותם בגבורתם שכן אמר מלך אשור (ישעיה י, ג) בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי. ונבוכדנצר אמר (שם יד, יד) אעלה על במתי עב אדמה לעליון. אבל ישראל אינם כן שהרי דוד אמר לגלית אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואני בא אליך בשם ה'. ולכן קורא לעכו"ם בשר ודם ולישראל יראיו. הרואה בתי ישראל ביישובן אפילו בארץ ישראל מברך בא"י מציב גבול אלמנה ע"ש (משלי טו, כח) ויצב גבול אלמנה פי' ברוך מעמידנו אפי' בשפלותינו וכנסת ישראל היא היום כאלמנה שהלך בעלה למדינת הים ועתיד לחזור ונוהגת אלמנות חיות וזש"ה (איכה א, א) היתה כאלמנה לא אלמנה ממש. בחרבנו אומר בא"י אמ"ה דיין האמת על שם (דברים לד, כ) אל אמונה ואין עול וכתיב (תה' קיט, קלז) צדיק אתה ה' וישר משפטיך. הרואה קברי ישראל מברך בא"י אמ"ה אשר יצר אתכם בדין כלומר במעי אמכם שנ' (תה' קלט, טו) אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ מדקאמר עושיתי ולא אמר נעשיתי בסתר יראה כי דן עליו תחלה שיהיה נוצר. והיינו דתנן במסכת אבות (אבות ב, כב) ועל כרחך אתה נוצר. ודן אתכם בדין כלומר לאחר שנולדתם. וכלכל אתכם בדין כלומר בחייכם דן אתכם על צרכיכם אם יהיו בקושי או בריוח. והחיה אתכם בדין שקבע לכם מספר ימי חייכם בדין הן הרבה הן מעט. והמית אתכם בדין כשגזר עליכם מיתה. והיינו דתנן במסכת אבות ועל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת. ויודע מספר כלכם בדין על דרך (איוב לד, כא) כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יספור שאפי' לאחר מיתה אין נסתר מנגד עיניו. ועתיד להחיותכם ולהקימכם בדין לחיי העולם הבא כלומר אם תהיו זוכים לתחיית המתים ולא תהיו כרשעים שנאמר בהם (תה' ט, יח) ישובו רשעים לשאולה כי אין להם חלק לעולם הבא. בא"י מחיה המתים פירשנוהו בשמנה עשרה. ואחר כך אומר יחיו מתיך נבלתי יקומון וגו'.
ד' צריכין להודות ואלו הן יורדי הים והולכי מדברות וחולה שנתרפא וחבוש שיצא מבית האסורים. יורדי הים שנא' (תה' קז, כג—לא) יורדי הים באניות וגו' המה ראו מעשי ה' וגו' וכתיב וישמחו כי ישתוקו וגו' וכתיב יודו לה' חסדו. הולכי מדברות שנאמ' תעו במדבר וגו' וכתיב ידריכם בדרך ישרה וגו' וכתיב יודו לה' חסדו. וחולה שנתרפא שנא' אוילים מדרך פשעם וגו' כל אוכל תתעב נפשם וגו' וכתיב ישלח דברו וגו' וכתיב יודו לה' חסדו. וחבוש שיצא מבית האסורים שנא' יושבי חשך וצלמות וגו' וכתיב יוציאם מחשך וצלמות וגו' וכתיב יודו לה' חסדו. נשאל רבי' האיי למה התלמוד מונה אלו הד' צריכין להודות על זה הסדר ואינו מונה אותם כסדר שהם כתובים בתהלים הולכי מדברות וחבוש שיצא מבית האסורים וחולה שנתרפא ויורדי הים. והשיב כי הפסוק מונה תחלה המסוכן ביותר והתלמוד מונה הרגיל ומצוי תחלה שיורדי הים מצויים יותר מהולכי מדברות וכל אחד ואחד מחבירו. וסמן לאלו הד' וכל החיים יודוך סלה. חיים נוטריקון חבוש. ים. ייסורין דהיינו חולה. מדבר. מאי מברך אמר רב יהודה בא"י אמ"ה הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב ע"ש אשירה לה' כי גמל עלי. אמר אביי וצריך לאודויי באנפי עשרה שנאמר (תה' שם לב) וירוממהו בקהל עם. אמר רב הונא והוא דאיכא תרי רבנן בהדיהו דכתיב ובמושב זקנים. מתקיף לה רב אשי ואימא כלהו רבנן, מי כתיב בקהל זקנים בקהל עם כתיב. ואימא בי עשרה ותרי רבנן קשיא. וכתבו התוס' כיון דלא איפשיטא לן לחומרא בעי תרוייהו. והרי"ף והר"ם במז"ל כתבו לקולא לא בעינן תרוייהו. אלא י' וב' מהם ת"ח, והשומעים אותו מברך אומרי' ואשר גמלך כל טוב וחן וחסד וחמלה הוא ברחמיו יגמלך כל טוב סלה.
יש אומרים שאין מברכין ברכת הגומל כשהולכין מעיר לעיר דס"ל שלא הצריכו להודות אלא להולכי מדברות דשכיחי בהו חיות ולסטים והא דאמרינן בירושלמי (ברכות ד, ד) כל הדרכים בחזקת סכנה לא אמרו אלא לענין תפלת הדרך בלבד שכל הדרכים צריך אדם לבקש רחמים על נפשו אבל ברכת הגומל במקום סכנה איתקון אבל עתה נהגו העולם לברך ברכת הגומל אפי' כשהולכין מעיר לעיר. וכן כתב הרמב"ן. ואמרינן בירוש' ר' ינאי כד הוה נפיק לאכסניא הוה מפקיד גו ביתיה דכל הולכי דרכים בחזקת סכנה. וא"ת ההולך תחת הקיר נטוי דאמרינן בגמ' שמזכירין עונותיו של אדם יברך הגומל כיון שעבר. וי"ל שזה אינו נחשב סכנה כל כך לפי שהוא דבר קצר וקל לעבור במהרה, אבל הולכי דרכים שהוא דבר ארוך צריך לברך הגומל.
<h2>דף נח:</h2>
הרואה את חבירו לאחר שנתרפא מחליו אומר בריך רחמנא מלכא דעלמא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא. לאחר ל' יום מברך שהחיינו. ודוקא בחבירו החביב לו ותאב לראותו אבל לא לכל אדם. י"ב חדש מברך בא"י מחיה המתים לפי שהמת משתכח מן הלב לאחר י"ב חדש שנאמר (תה' לא יג) נשכחתי כמת מלב וגו' וסתם כלי לאחר י"ב חדש משתכח מן הלב דיאוש בעלים לאחר י"ב חודש דתנן בבא מציעא בפ' אלו מציאות (כח, א) מי שמצא כלי או אבידה חייב להכריז ג' רגלים פסח שבועות סוכות אבל לא ד' לפי שכבר נתייאשו ממנה בעליה.
הרואה את הכושי ואת הגיחור ואת הלוקן ואת הקפח ואת הננס ואת הברדניקום ופתוי הראש מברך בא"י משנה הבריות. כושי שחור הרבה. גחור אדום הרבה ופניו מנומרים רוסו בלע"ז. לוקן לבן הרבה. קפח פירוש שנתקפחה קומתו ונעשית כקשת. ננס קצר הרבה אינאנו בלע"ז ברדניקום פירש"י פיו עקום. ובערוך מפרש מי שקומתו ארוכה יותר משאר בני אדם. וכן פי' רבינו שרירא. פתוי הראש פירש"י ששערו דבוק זה לזה כנמטי. ויש מפרשים רחב הראש והוא משונה משאר בני אדם שהוא סגלגל וזהו רחב מלמעלה. והוא מלשון (עי' שמות כו ח) רוחב היריעה דמתרגמינן פותיא דיריעתא וכן (ברא' ט, כז) יפת אלהים ליפת.
הרואה בריות טובות ואילנות טובות מברך בא"י אמ"ה שככה לו בעולמו על שם (תה' קמד, טו) אשרי העם שככה לו. וכתיב כל פעל ה' למענהו וכתב ה"ר גרשון בריות טובות אפילו עכו"ם דלא גריעי מבהמה יפה. הרואה אילנות פורחים וניצנים עולים בשדות בימי ניסן מברך בא"י אמ"ה שלא חסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ונאות ליהנות בהם בני אדם. ואם איחר לברך עד שגדלו הפירות יברוך עוד. הרואה פרי חדש כתב רש"י מברך שהחיינו וכ"כ הרמב"ם אבל העולם לא נהגו כן אלא בשעה שאוכלו אז מברך כמו עשיית סוכה ולולב שאין אומר שהחיינו עד שעת הקידוש בסוכה ונטילת הלולב.
הרואה את החגר ואת הקטע ואת הסומא ואת הבוהקנין ומוכי שחין מברך בא"י אמ"ה דיין האמת שדן עליהם בעונם אלו הנגעים. ואם ממעי אמם הם מברך בא"י אמ"ה משנה הבריות פי' חגר מרגלו אחת וקטע שנקטעו שוקיו או שיבשו והולך על ברכיו. ורש"י פירש חגר מרגליו וקטע מידיו. ואת הסומא פי' משתי עיניו. ואת הבוהקנין פי' שפניו מלאות חפירות בירוגו בלע"ז בלשון (ויקרא יג, לט) בוהק הוא. ובהרת ת"י בהקיתא. וכתב הראב"ד דוקא על מי שמצטער עליו דומיא דבריות טובות שיש הנאה לרואה אבל על עכו"ם אינו מברך וה"ר אברהם בר' יצחק אב ב"ד כתב בתשובת שאלה שאפילו על עכו"ם מברך משנה הבריות. הרואה פיל ואת הקוף ואת הקיפוף מברך בא"י אמ"ה משנה הבריות. קפוף ינשוף (ויקרא יא, יז) תרגמא קפופא. ויש לו לחיים לקפופא כאדם וקורין בערבי ממירא.
<h2>דף נט.</h2>
מאי רוחות זעפא כלומר רוח סערה חזקה ביותר. על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות מברך בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית כיון שיסדן מאז ושבחו של מקום הוא כשמכירין היום דבר שאנו יודעין שהמקום בראו בששת ימי בראשית ועדיין הוא קיים קל וחומר לעושהו שהוא קיים. וכתב ה"ר שמשון דדוקא בהרים ובגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהן וכן נהרות המשונים כגון פרת וחדקל מברך ברכה זו. הרואה את הים הגדול מברך בא"י אמ"ה שעשה את הים הגדול. פי' הים המקיף הנקר' אוקיאנוס ומתוך חשיבותו קבעו לו ברכה בפני עצמו. הרואה הקשת מברך בא"י אמ"ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו. זוכר הברית שנאמר והיה לאות ברית. וזוכר שנשבע שלא יביא עוד מבול וכשרואה את הרשעים רוצה להחריב את עולמו ורואה הקשת וזוכר הברית ונמנע. ואין לומר שצריך הקב"ה זכירה שהרי אין שכחה לפניו אלא מראה לעולם כשהם רואים את הקשת שרבו רשעי ישראל ואלמלא השבועה היה מחריבו. נאמן בבריתו שלא יעברנו אע"פ שרבו הרשעים. קיים במאמרו אפילו לא היה הברית כיון שאמר בדבור בעלמא ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ ברור שיקיים מאמרו. נשאל הרא"ש איך מסתכלין בקשת כשמברכין, והא אמרינן בחגיגה בפרק אין דורשין (טז, א) המסתכל בקשת עיניו כהות. והשיב דאין מסתכל כרואה. כי המסתכל מוסיף ומדקדק בהבטתו יותר מהרואה.
<h2>דף נט:</h2>
הרואה לבנה בחדושה מברך בא"י אמ"ה אשר במאמרו ברא שחקים (סנה' מב, א) על שם מי יספר שחקים בחכמה (איוב לח, לז) וכתיב בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם (תה' לג, ו). השלמת זה הפסוק הוא חק וזמן נתן להם על שם חק נתן ולא יעבור (שם קמח) כלומר החק והזמן שנתן להם בתחלת בריאתם אינם עוברין אותו כי כן יהיה לעולם לא ישתנה סדרם וזש"ה (ירמיה לא, לה) כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה וכתיב בתריה אם ימושו החוקים האלה וגו' וזהו שאומר שלא ישנו את תפקידם פירוש מה שהם ממונים ומופקדים עליו. ששים ושמחים לעשת רצון קוניהם פירשנוהו ביוצר של שבת. פועל אמת שפעולתו אמת לבורא הוא חוזר שהוא פועל אמת וגם הפעולה עצמה היא אמת שהיא קיימת שנאמר (תה' קמח ו) ויעמידם לעד לעולם. י"מ פועל אמת שפעולו אמת שבדין מיעט את הלבנה. וי"ג פועלי אמת שפעולתם אמת חוזר על צבא השמים שפעולתם אמת ואינם משנים את סדרם. ללבנה אמר שתתחדש בכל ל' יום עטרת תפארת על שם (ישעיה סב, ג) והיית עטרת תפארת ביד ה'. לעמוסי בטן כדי שיהיו ישראל מונין לחדושה שנקראין עמוסי בטן שנאמר (ישעיה מו, ג) העמוסים מני בטן. שהם עתידים להתחדש כמותה על שם (תהלים קז, ה) תתחדש כנשר נעוריכי. ואמרינן נמי בפירקי ר' אליעזר רשב"ג אומר עתידים ישראל להתחדש ולהתקדש כמו שהלבנה מתחדשת ומתקדשת. ולפאר ליוצרם על כבוד מלכותו שהוא ימלוך עלינו בכבוד מלכותו בא"י מחדש החדשים. בכל ל' יום כמו שאמרנו.
ואמרינן במסכת סופרים (פ"ב) שקודם שיתחיל לברך על הלבנה שתולה עיניו כנגדה ומישר את רגליו ומברך ואחר הברכה אומר ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך בוראך בר"ת יעקב מפני שנמשל ללבנה. ואומר במסכת סופרים (שם) שאומר ג' פעמים סימן טוב תהי' לישראל, ורוקד ג' רקידות כנגדה ואומר ג' פעמים כשם שאני רוקד כנגד ואיני יכול ליגע בך כך אם ירקדו אחרים כנגדי להזיקני לא יגעו בי, ואומר תפול עליהם אימה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. ואומר אותו למפרע קנית זו עם יעבור עד ה' עמך יעבור עד כאבן ידמו זרועך בגדול ופחד אימתה עליהם תפול. ואומר תפול עליהם וגו'. וגרסינן בסנהדרין בפרק היו בודקין (מב, א) כל המברך על החודש בזמנו כאלו מקביל פני שכינה כתיב הכא (שמות יב, ב) החדש הזה לכם וכתיב התם (שם טו) זה אלי ואנוהו כלומר שאע"פ שאין הקב"ה נראה לעין והוא נראה על ידי גבורותיו ונפלאותיו שנאמר (ישעיה מה, טו) אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע שעשית להם כמה נפלאות ואתה מושיע אותם בכל שעה וע"י תשועתך אתה מתגלה לבני אדם ומכירים אותך וגם בכאן על ידי שמחדש הלבנה הוא מתגלה לבני אדם. עוד גרסינן התם תנא דבי ר' ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני שכינה דיין אמר אביי הלכך לימרינהו מעומד. ואמרינן בירושלמי (מס' סופרים פ"כ) אין מברכין על הירח עד שיתבשם י"מ עד מוצאי שבת שיברך על הבשמים. ויש מפרשים עד שיהיה האור שלו מתוק ואדם נהנה ממנו וזה לאחר שנים או ג' ימים דירח בן יומו אין אדם נהנה מאורו. וזהו הנכון. וכתוב במדרש אין מברכין על הלבנה אלא בלילה שנא' עשה ירח למועדים. ואמרינן במסכת סופרים אין מברכין על ירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובכלים נאים ע"כ. ודוקא אם לא שהמתין כל כך במ"ש עד שיעבור הזמן שיהיה יותר מט"ו יום מן המולד כי יכול לברך על הלבנה עד תחלת י"ו שתתמלא פגימתה דהיינו כל זמן חדושה אבל לאחר חדושה אינו מברך. ואמר בפרק היו בודקין כיון שדרך הלבנה להיות פגומה לא מברכין דיין האמת והקשו התוספות אם כן בלקות המאורות שאין דרכו בכך למה אין מברכין דיין האמת ותריץ שאינן אלא לפי שעה.
הרואה חמה בתקופתה לבנה בטהרתה כוכבים במשמרותם ומזלות בעתם מברך בא"י אמ"ה עושה בראשית. ופירש הרמב"ם ז"ל חמה בתקופתה זהו ליום תקופת ניסן של תחלת מחזור של שמנה ועשרים שתקופה בתחלת ליל רביעי כשרואה אותה ביום רביעי בבקר מברך. לבנה בטהרתה זהו כשתחזור הלבנה לתחלת מזל טלה בתחלת החדש ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום. כוכבים במשמרותם זהו כשיחזור כל כוכב וכוכב מחמשת הנשארים לתחלת מזל טלה ולא יהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום. ומזלות בעתם זהו בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצה המזרח, על כל אחד מאלו מברך.
על הגשמים מברך בא"י אמ"ה הטוב והמטיב והני מילי דאית ליה ארעא לדידי' ואיכא שותפא בהדיה אבל אי ליכא שותפא בהדיה מברך שהחיינו. כדתניא כללו של דבר על שלו מברך שהחיינו ועל של חבירו מברך הטוב והמטיב ואי לית ליה ארעא מברך (נט, ב) מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו ואלו פינו מלא שירה כים וכו' עד הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו את שמך וחותם בא"י רוב ההודאות ואל ההודאות. זו היא גירסת הרי"ף. וכ' הרא"ש ולא נהירא מה שכתב שצריך שיהיה עמו שותף דהא כיון שיש לו קרקע כל שכניו שותפין עמו דהא על מת אביו והוא יורשו מברך הטוב והמטיב ומשום דאיכא אחריני דירתי בהדיה ולא פליג אפילו חלק נכסיו על פיו אלמא לא בעי שיהא שותף עמו בטובתו רק שיהיה בשורה טובה גם לאחרים בשלהם. הלכך גרסינן כגירסת הספרים הלכך אידי ואידי דאית ליה לדידיה. ולא קשיא הא דאית להו לאחריני בהדיה הא דלית להו לאחריני בהדיה פירוש בית חדש וכלים חדשים דלית להו לאחריני בהדיה מברך שהחיינו אבל גשמים דאית להו לאחריני בהדיה שטובת הגשמים היא לכל בעלי שדות מברך הטוב והמטיב. והיכא דלית ליה ארעא מברך מודים אנחנו לך וכו' עכ"ד. ואמרינן בפ"ק דתעניות (ו, ב) מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה. וכתב הרי"ף בתשובת שאלה וזה לשונו וששאלתם מהו חתן לקראת כלה לפי שנקראת ירידת גשמים רביעה כדאמרינן (שם) מאי רביעה א"ר אבהו דבר הרובע את הארץ כדר' יהודה דאמר מטרא בעלה דארעא שנא' (ישעיה נד, י) והולידה והצמיחה וכשרואין לחלוחית הגשמים יורדין על אותה לחלוחית ומתפצע' אות' אומ' זו היא יציאת חתן לקראת כלה ומברכין. והרא"ש פירש שהטיפות שירדו על הארץ עולות לקראת הטיפות היורדות עוד. וכתב הרמב"ם ז"ל מאימתי מברכין על הגשמים משירבו המים על הארץ ויעלו אבעבועות מן המטר על פני המים וילכו אבעבועות זו לקראת זו.
הבונה בית חדש או קונהו או נוטע כרם או שדה או קונהו או קונה כלים חדשים אפילו יש לו כיוצא בהם מברך שהחיינו. פי' שנתן לנו חיים וקיים אותנו לזכות בדבר זה. וכתבו התוספות שאין לברך אלא על דברים חשובים דומיא דבונה בית חדש. אבל דבר שאינו חשוב כל כך כגון חלוק או מנעלים ואנפלאות וכיוצא בהן אין לברך שהחיינו. וכתב הרא"ש י"ל הכל לפי [מה] שהוא אדם שיש עני ששמח בחלוק יותר מעשיר בכלים חשובים כדאי' בנדרים פרק הנודר מן המבושל דר' יהודה לא היתה לו אלא גלימא רעועה וכדנפקא דביתהו לשוקא מכסיה ביה וכדמצלי ר' יהודה מכסי בה. וכדמכסי בה היה מברך ברוך שעשני מעיל לפי שהיה חשוב עלו כמעיל לעשיר עכ"ד. וכתב בעל ספר המצות שאם קנה לו ולביתו שמברך גם הטוב והמטיב. ואמרינן בירושלמי (פ"ט ה"ג) א"ר חייא בר אבא לא סוף דבר חדשים אלא אפילו הם שחקים והם חדשים לו. ר' יעקב בר זבדי משום ר' חייא בר אבא קנה אומר שהחיינו נתנו לו במתנה אומר הטוב והמטיב לבש אומר ברוך מלביש ערומים. וכ' הרא"ש וצ"ע דבגמרא דידן לא מצאנו הטוב והמטיב אלא היכא דאיכא אחרינא בהדיה. ולי נראה דהכא נמי איכא אחרינא בהדיה המטיב לנותן אם המקבל עני שזכה השם וחננו ממון לעשות בו צדקה. ואם הוא עשיר שמח הנותן במה שקבל מתנתו. וגם משמע מן הירושלמי דבשעת קניה יש לו לברך אע"פ שעדיין לא נשתמש בהם שאין הברכה אלא על שמחת הלב שהוא שמח בשעת קנייתם כדרך שמברך על הגשמים בשעת ירידתם אע"פ שאין הנאתן ניכרת מיד עכ"ד.
<h2>דף ס.</h2>
הנכנס לכרך בכניסתו אומר יהר"מ ה' אלהי ואלהי אבותי שתכניסני לכרך זה לשלום כמו שמצינו ביעקב שהיה מתפלל לשם שיצילהו בדרך ויכנס לשלום למקום שהיה הולך שנאמ' (ברא' כח, כ) אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול וגו' ואע"פ שהיה צדיק היה מפחד שמא יגרום החטא. נכנס לשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהכנסתני לכרך זה לשלום. שגם כן מצינו ביעקב כשהי' בעיר שכם הודה לשם אשר נחהו לשלום שנא' (ברא' לג, יח) ויבא יעקב שלם עיר שכם וגו' וכתיב ויצב שם מזבח ויקרא לו וגו' וגם מטעם זה למדו רז"ל ואמרו בקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתוציאני מכרך זה לשלום. יצא לשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי כשם שהוצאתני מכרך זה לשלום כך תצעדני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך. והטעם כשם שהיוצא מביתו צריך לימלך בקונו תחלה משיאחז בדרך (ברכות ל) כמו שאמרנו כך הנכנס לכרך גדול של עכו"ם דשכיחי פריצי צריך לימלך בקונו תחלה קודם בואו וקודם צאתו שאפילו אם הוא מקום שהורגין בו לגזלנין ולהרגנין מכל מקום כיון שהוא נכרי ושכיחי פריצי שכיחי טרדות ואפשר שמעלילין עליו ולא יזדמן לו שם אדם מלמד זכות והורגין אותו בדיניהם.
הנכנס לבית הכנסת אומר ואני ברוב חסדך אבא ביתך וגו' וכשיצא אומר ה' נחני בצדקתך וגו'. ותמצא באלו ב' פסוקים י"ח תיבות כנגד י"ח ברכות. הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שיהא לי עסק זה לרפואה, פי' שההקזה היא סכנה שמא יחתוך וורידי הדם וימות. כי רופא חנם אתה ורפואתך אמת שנאמר (דברים לב, לט) מחצתי ואני ארפא. ולפי שדרך הרופאים לרפאות בשכר אומר להקב"ה רופא חנם. ולאחר שהקיז אומר בא"י רופא חיים. הנכנס לבית המרחץ אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום (שם). פי' שבית המרחץ ג"כ הוא מקום סכנה לפי שהוא בנוי על כיפה נצבת על עמודים והאש דולקת תחתיו ולכן הוא מתפלל לשם ואומר ותצילני מן האור הזה וכיוצא בו לעתיד לבא כלומר מאור בית המרחץ ומן הדומה לו דהיינו אור גיהנם. ואל יארע בי דבר קלקלה ועון מעתה ועד עולם. פירש שלא תפחת הכיפה ויפול באש. וכשיצא אומר מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שהצלתני מן האור. היוצא בלילה, אומר לשם שמירה מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל ומלפני אוריאל, ומאחרי רפאל. ושכינת אל על ראשי הצילנו ה' מפגע ומשטן רע. ולשון זה כדאיתא בפרקי רבי אליעזר ארבע כתות של מלאכי השרת מקלסין לפני הקב"ה מחנה ראשונה של מיכאל על ימינו. מחנה שניה של גבריאל על שמאלו. מחנה שלישית של אוריאל מלפניו, מחנה רביעית של רפאל מאחריו ושכינת של הב"ה באמצע והוא יושב על כסא רם ונשא.
<h2>דף ס:</h2>
על שמועות טובות מברך בא"י אמ"ה הטוב והמטיב שכיון שנא' (תהלים נא, נא) תשמיענו ששון ושמחה תגלנה עצמות דכית ומשבח אותה הכתוב יש לנו להודות עליה לשם. ועל שנאמר ושמועה רעה תיבש גרם ומגנה אותה הכתוב יש לנו להצדיק את הדין. אמרו לו מת אביו וירשתו אי איכא אחריני דקא ירתי בהדיה בתחלה מברך דיין האמת ולבסוף שהחיינו. וחייב אדם לברך על הרעה בטובת נפש כדרך שהוא מברך על הטובה בשמחה שנאמר (דברים ו, ה) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. בכל לבבך בשני יצריך פי' מריבויא דכל קא דריש ביצר טוב וביצר רע. שיסור מרע ויעשה טוב לאהבתו. ובכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך קבל מאהבה. ובכל מאודך בכל ממונך שאם נתן יתר מכדי חייך שבכל יום ויום אהוב את ה' בו ותן ממנו למי שאין לו כדי חייו לאהבתו כי הוא אוהב את עניים וצוה לתת להם די מחסורם ולהחזיק מי שמטה ידו כדי שלא יפול. בכמה מקומות הזהירה תורה על הצדקה. ד"א בכל מאודך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו וכתיב (תה' קלו, א) חסד ומשפט אשירה אם חסד אשירה ואם משפט אשירה וכתיב (שם נו א) באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר. כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא וכתיב (איוב א, כא) ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. פירוש על הלקיחה כמו על הנתינה. ולעולם יהי רגיל אדם לומר כל דעבדין מן שמיא לטב פי' ואפילו רואה הדבר בהפך. ולעולם יהיו דבריו של אדם מועטים לפני הקב"ה שנאמר ואל תבהל את פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים וגו' ומברך על הטובה מעין הרעה כגון שמצא הוא ואחר עמו מציאה מברך הטוב והמטיב ואע"פ שהוא דואג שמא ישמע המלך ויקח ממנו וגם יעליל עליו לקחת שאר ממונו, עכשיו טובה היא אצלו ולבו שמח ובוטח כי שמא לא ישמע בית המלך. ומברך על הרעה מעין הטובה כגון שנכנס נהר בשדהו אע"פ שלסוף תוזבל השדה עכשיו רעה היא אצלו ומברך דיין האמת שאין מברכין על העתיד אלא על מה שאירע עתה. ואמרינן בתנחומא ג' דברים הן שאין אדם רוצה שיבוא לו. עשב בקמה ונקבה בבניו וחומץ ביינו. ואם החמיץ יינו אמרינן בירושלמי (ברכות ו, ג) שמברך דיין האמת אבל על העשב בקמה ועל הנקבה בבניו אין לו לברך דיין האמת דבשלמא אם היה לו יין חשוב והחמיץ יברך על אבידתו דיין האמת אבל אם בא לו עשב בקמה ונקבה בבניו ולא נהפכו החטים לעשבים והבן לא נהפ' לנקבה שאם לא רצה הבורא לתת לו הכל חטים והכל זכרים אין לו לברך דיין האמת על מה שלא נתן לו הבורא כי אם על מה שנתן לו ונתקלקל או אבד או מת.
